התחלנו את הבוקר בנסיעה להר קוק, למקום בו מתחיל הטיול שלנו להיום- hoover valley track. אגם פוקאקי זהר היום בטורקיז מהמם, היה תענוג להביט. הטיול הוא מסלול של 5 ק"מ לאגם של מים אפורים וקרים נורא, עם תצפית יפהפיה על הרכסים המושלגים והמעוננים ממול, ועוד 5 ק"מ בחזרה. לפני תחילת ההליכה התפנקנו כולנו בסנדביצ'ים עם סלמון מעושן, מהחווה של אתמול.
הילדים הלכו נהדר, ואפילו עילם הלך יותר מחצי מהדרך, nice and easy. מזג האוויר היה קצת מוזר, חמים, רוח חזקה, מעונן חלקית וגם טפטוף מידי פעם. בחלקים החשופים היו פרצי רוח חזקים, ממש הרגשתי שאני עומדת לעוף, החזקנו את נעמה ועילם חזק וקרוב.
הילדים, ובעיקר איתי, לא הצליחו להשתחרר מזה שלאגם קוראים פוק קקי, ולא הפסיקו לצחוק מזה ולספר בדיחות פיפי-קקי. מלבד השם המצחיק, זה האגם הכי יפה שראינו כאן, כל מילות התואר לא יצליחו לתאר את הצבע המדהים, השילוב המרהיב עם החופים הלבנים והעצים הירוקים, ההרים המושלגים… ובעיקר הטורקיז העמוק שפשוט קשה להפסיק להסתכל עליו.
בכל מקרה, הטיול היה כיפי, אם כי עמוס יחסית, די הרבה אנשים ניצלו את החופשה ובאו דווקא לכאן. כשהגענו לאגם שמחנו לגלות שהמים כל כך קרים, ששוחים בהם קרחונים יפים. תומר ואיתי מיד ירדו לשפת האגם ודגו לנו גושי קרח לנשנוש, קר וטעים ומאוד שקוף. בכניסה למסלול פגשנו קבוצה של ישראלים מבוגרים (60+) בטיול מאורגן, מבחינתם היינו ממש אטרקציה, לא הפסיקו להתפעל מהילדים, ומאיזה הורים מיוחדים ונהדרים אנחנו.. מה שנכון (סמיילי קורץ).
כשחזרנו לקראוון היינו כל כך רעבים, שיכולנו לאכול פרה שלמה (ויעידו הסיפורים החשבוניים שסיפרנו לילדים- על ילדים שאוכלים פרות ותרנגולות, כמה לולים ורפתות צריך כדי להאכיל מספר מסוים של ילדים, ומה תהיה השארית, וכל פעם שנשארה שארית של פרות איתי הודיע שהוא יאכל אותה, ומעיין רצתה דווקא את השארית של התרנגולות… בטיולים חלק מהמשחקים שהם אוהבים זה שאלות בחשבון, זה בא מהם, באמת, אנחנו לא מכריחים אותם!). נסענו לעיירה הקרובה, עניין של שעה בערך, ולפתע ראינו בדרך ים של תורמוסים בכל מיני צבעים. למרות הרעב היינו חייבים לעצור לצלם.
אחרי זה המשכנו בנסיעה ונכנסנו לפאב נחמד לאכול משהו. הילדים כרגיל אכלו שניצלים או המבורגרים והרבה צ'יפס, תומר אכל מנה מצחיקה שנקראת- בלי אוכל לארנבים- כלומר רק בשר. אני ניסיתי לאכול צדפות, וגיליתי שזה לא ממש לטעמי, וגם חטפתי כוויות בלשון ובחך כי הן היו לוהטות! החלק המגניב מבחינתי זה הסיידר מהברזים של הבירה, מה שנקרא on tap (שכמו שיש ברזים בבאר לבירה, יש גם לסיידר אלכוהולי).
שבעים ומרוצים נסענו לפארק ליד אגם tekapo (אנחנו קראנו לו tekafe, כי הכנו על גדותיו תה וקפה). הילדים כמובן מיד חלצו נעליים, הפשילו מכנסיים ונכנסו למים. אחרי התה והקפה (והעוגיות והטים-טם), תומר, איתי ומעיין התחרו בהקפצת אבנים על המים. תומר ניצח עם 6 הקפצות, אחריו מעיין עם 4, ושלישי איתי עם 3 (בתאוריה הוא היה אמור לשטוף את הכוסות, אבל זה לא קרה, אולי מחר). פתאום שמנו לב שכבר שמונה וחצי בערב, ודהרנו לקמפינג שלנו, כי היינו צריכים להגיע עד 21. הקטע הזה שלא מחשיך, נורא מבלבל, כל הזמן אנחנו בטוחים שהרבה יותר מוקדם, זה שתומר ואני לא עונדים שעונים בטח לא עוזר…
סיפרו לנו שהביאו אותם פעם כדי לצוד אותם, והם התרבו והחליטו להישאר, וכבר לא נודדים
הצלחנו להגיע בזמן, והיו מאוד נחמדים כאן. מאוד צפוף, אבל אווירה נעימה, והבעלים הציעו לנו להישאר מחר בבוקר קצת יותר משעת היציאה הקבועה (עשר), כדי שהילדים יספיקו לשחק במגרש המשחקים שיש כאן. אז אנחנו מתכננים בבוקר לשלוח אותם לשחק ובינתיים להכין פנקייקים לארוחת בוקר. אם מישהו רוצה להצטרף, אנחנו ליד fairalie.
לילה טוב!
משפחת פלג מטיילת בניו זילנד 