בבוקר אנחנו עולים על ההסעה לשדה התעופה, מלווים בערימות של ציוד ובלב כבד, לא רוצים להיפרד מניו זילנד!
בשדה התעופה הכל עובר חלק, אנחנו שולחים את כל התיקים הגדולים ישר לארץ, כדי לא להיסחב איתם בקוריאה. בטיסה הגדולים מיד מתחברים למערכת המולטימדיה וגם עילם לא עושה הרבה מידי ברדק, ואחת עשרה שעות חולפות במהירות סבירה. בשדה התעופה בקוריאה אנחנו עוברים במחלקת ההגירה (אחרי שבטיסה מילאנו טפסים מפחידים וקומוניסטים למראה) בלי בעיות, ומגיעים לדלפק של חברת התעופה מצוידים בוואוצ'ר למלון. אנחנו, ועוד אוטובוס מלא במשפחות, נשלחים למלון גרנד הייאט (*****). באוטובוס צפוף ואנחנו יושבים בספסל האחורי- של המגניבים! וכך אנחנו יורדים אחרונים מהאוטובוס ונעמדים היישר בסוף התור בקבלה של המלון…
תומר והילדים פונים לאיזור ההמתנה לילדים ואני עומדת בתור ומתיידדת בינתיים עם אנגליה חביבה שטסה לבד עם שני ילדים בגילאי 7 וארבע. אנחנו מפטפטות ואני מרחמת עליה ואפילו נותנת לה לעבור לפני. סוף סוף מגיע תורי ואני זוכה בשני חדרים צמודים בקומה השישית. אנחנו עולים במעלית (צריך כרטיס לחדר בשביל להפעיל אותה) ונכנסים לחדרים שלנו- אולי התרגלנו לקראוון ואולי ככה זה במלון 5 כוכבים, אבל הכל נראה לנו כל כך מפואר ומרווח! המיטות גדולות ורכות, האמבטיה מזמינה ויש אפילו טלוויזיה! אנחנו לא מתעכבים יותר מידי ויוצאים מיד לארוחת הערב שלנו (בחלק אחר של המלון).
איזה מבחר! כמה סוגים וצבעים! הכל נראה כל כך יפה וטעים, אין ברירה ואנחנו טועמים הכל… תומר ואני נהנים מאוד, הילדים כרגיל מפונקים ולא מוכנים לנסות כלום, אבל גם הם מוצאים מה לאכול. המזנונים מחולקים לאוכל 'מערבי' ואוכל 'מקומי' ואנחנו בודקים כל דבר שנראה נחמד, כולל הקינוחים. המלצרים ממהרים לטפל בכל דבר, וכוסות המים שלנו מתמלאות במהירות, ברגע שצלחת מתרוקנת- היא נעלמת… ולא אני שוטפת כלים, כיף גדול!
בחזרה בחדר, אנחנו מקלחים את הילדים ומגלים שיש גם אמבטיה וגם טוש זרמים ענקי שיוצא מהתקרה, וגם טוש יד מעולה- ממש כל אחד יכול למצוא את מה שהוא אוהב. ליד האסלה קבוע לוח עם כפתורים שונים, ואני מתיישבת לחקור. כשישבני הענוג נוגע באסלה, היא מיד מתחממת. התחלה טובה. בלוח אני יכולה לבחור בין שטיפה מהירה לניקוי יסודי, ואפשר לשלוט בעוצמת בזרם, בכיוון, בטמפרטורה. לסיום אפשר להפעיל מייבש טוסיקים שמזרים אוויר חמים. כשקמים, השירותים מזרימים את עצמם. רק חסר שגם יגידו לי 'תודה רבה'…
בגלל שיש לנו שני חדרים ואנחנו שישה, אנחנו מתחלקים לשלישיות. עילם מצטרף אל תומר ואלי למיטה הענקית, ושלושת הגדולים מקבלים חדר משלהם. עילם מחליט שדווקא הלילה זה הזמן לעשות פיפי במיטה (אחרי טיול נטול פספוסים כמעט לחלוטין). כדי לא לטוס עם בגדים רטובים ומסריחים, תומר מכבס את הפיג'מה של עילם ומייבש אותה במייבש השיער.
בבוקר אנחנו שוב מתייצבים בחדר האוכל, ונהנים מהמגוון העצום שמוגש לנו. קשה לבחור, ואנחנו נאלצים לטעום מהכל, ולאכול המון! תומר בודק גם את האוכל הקוראני וטועם כיסונים בצבעים ומילויים שונים. אפילו הילדים המפונקים שלנו מרוצים! הישג מרשים. ההסעה שלנו לשדה התעופה תצא בשתיים עשרה בצהריים, אז אנחנו מחליטים לצאת להסתובב קצת בחוץ, אז מה אם הטמפרטורה שם היא מינוס שתיים?!
אנחנו עולים לחדר להתלבש במיליון שכבות, ויוצאים אל הכפור. המלון שלנו (וגם שדה התעופה) נמצאים על אי קטן ליד סיאול (כמו שנתב"ג זה לא בדיוק בתל אביב, כך נמל התעופה שם הוא לא בדיוק בסיאול). את האי חוצה רכבת עילית מגניבה וחינמית שנוסעת על גשר עצום, אז אנחנו נוסעים בה הלוך וחזור, ויורדים בחלק מהתחנות. בתחנה אחת אנחנו מוצאים מגרש משחקים מקסים, ומשחקים שם עד שהילדים מכחילים. בתחנה אחרת יש המון מסעדות מקומיות קטנות ואנחנו משוטטים ביניהן. כשנהיה מאוחר אנחנו חוזרים לרכבת ונוסעים לכיוון המלון, הנוף אפרורי וקפוא. תומר מתלהב מהחלונות- כשיש שמש הם נהיים אטומים, וכשהיא נעלמת הם חוזרים להיות שקופים. הרכבת אוטומטית לגמרי ועילם מאוד מתפלא שאין נהג. אפשר לשבת ממש מלפנים, מול השמשה הקדמית ולהרגיש כאילו אתה הנהג.
במלון אני פונה לארגון התיקים לטיסה ותומר הולך עם הילדים לחדר המשחקים של המלון. בשתיים עשרה אנחנו נפגשים בכניסה ועולים על ההסעה שלנו. שדה התעופה של סיאול יפה כמו בפעם הקודמת שהיינו בו, פלוס עוד קישוטים לכבוד השנה החדשה. אנחנו מנסים למצוא משהו קטן לאכול לפני הטיסה, אבל מוצאים רק חנות של דונאטס (לא שאין אוכל, רק אין אוכל שהילדים שלנו יסכימו לאכול). בלית ברירה אנחנו אוכלים דונאטס, ודי מהר מגיע הזמן לעלות למטוס. זו הטיסה האחרונה שלנו וההתרגשות רבה, למרות זאת עילם נרדם עוד לפני ההמראה וישן כחמש שעות. הגדולים קצת משחקים ואז נרדמים גם הם, ואפילו לא מתעוררים לאכול. רגע לפני שאני נרדמת, אני מספיקה לראות את שמעון להט, שבא להגיד שלום. קטע. הטיסה חולפת במהירות, וכבר אנחנו נוחתים בארץ! עוברים צ'יק צ'ק את כל העניינים, והנה אנחנו צועדים אל סבא וסבתא שחיכו לנו מצויידים בשלטים ודמעות בעיניים!
תם ולא נשלם…
משפחת פלג מטיילת בניו זילנד 